לפני שלושה שבועות, החיים כפי שרובנו הכרנו אותם השתנו ללא היכר, העולם עצר, התנועה שלנו הוגבלה, העבודה הופסקה, השיגרה נשברה, גבולות נסגרו, נסיעות/תכנונים בוטלו, והחרדה היתה גדולה, ממה שקורה, מההפחדות במדיה ומהלא נודע. סוף העולם? סוף האנושות?
במצבים כאלה המחשבות רצות ב"לופ" וב"פול-ווליום", אנו מרגישים חסרי מנוחה, המח "טוחן" ללא הפסקה ומנסה למצוא פתרון או מפלט או ודאות, פשוט כי ככה פועל המח שלנו.
זה מחמיר כשקשה לנו לתת מקום לרגשות שמציפים, ובעיקר כשמדובר ברגשות עוצמתיים כמו פחד, חרדה, דכאון, כעס, תסכול וכיוצ"ב. כשהמערכת הרגשית קופאת/מתנתקת, הכל "עף" לראש, וזה מאיץ את דהרת המחשבות הטורדניות, כי אין שום תהליך רגשי של עיבוד ועיכול, ואז אנחנו בכלל לא מבינים מה קורה לנו.
והגוף – גם הוא מגיב לסטרס ועובר למצב של ניתוק/קיפאון/ הישרדות, לרוב יחד עם תחושת כיווץ ונוקשות ונשימה שטוחה,
שנזכיר שגם ערב הקורונה העולם לא היה מאוזן או רגוע או שפוי במיוחד? והתאפיין ביוקר מחיה, בריצה אינסופית ובבעיות שכבר שכחנו?
אז מה עושים ?? איך יוצאים מה"לופ" הזה? איך שומרים על בריאות פיזית ושפיות נפשית בתוך המצב הזה? איך יוצרים שלוות נפש ואינטגרציה בין כל חלקי המערכת האנושית שלנו? איך משקיטים את המחשבות והרגש, איך מאזנים ומרגיעים את הגוף והנשמה? איך עוזרים לעצמנו ולקרובינו?
התשובה (המעצבנת…) היא – שהשקט מתחיל בתוכנו. ולמעשה, הכל מתחיל מתוכנו.
אחת הדרכים/הטכניקות היעילות והמופלאות ביותר שאני מכירה, כדי להתחבר פנימה, אל אותה שלוות נפש אבודה, אל אותה פעימת מקור שמתוכה הכל נובע – היא מדיטציה. ועדיף מדיטציה אקטיבית. מדיטציה היא כלי מצוין לאיזון וריפוי הגוף והנפש, ומסייעת לחוויה של שלווה, שמחה, חדוות קיום, חיוניות ועוד… מדיטציה מבוססת על התבוננות-זיהוי-קבלה של המערך החוויתי שלנו, שכולל מחשבות, רגשות, תחושות גוף, לרבות נשימה. במדיטציה אנו לומדים ומתרגלים התבוננות, וההתבוננות יוצרת ריחוק ופרספקטיבה שמאפשרת הפרדה בין הערבוב וההזדהות שלנו לבין המתרחש/חוויה. ואז הכל פחות "דרמטי" וסוער. כשמתבוננים ומקבלים את ה"יש" ללא שיפוט/ פרשנות/ הזדהות – זה יוצר שלוות נפש ומביא מזור. זאת להבדיל מהמעגל השוטה של חוויה שמעורבבת עם שיפוט/ אי-קבלה/ ניתוק /הדחקה/ הסתרה – שיוצרים עוד מצוקה והצפה. המדיטציות האקטיביות מתאימות במיוחד למקרים של הצפה וטלטלה רגשית ומאפשרות קודם כל שחרור רגשי ופוקוס, ורק אח"כ ישיבה והתבוננות שקטה, שתוך דקות ספורות יוצרת שינוי גדול.
אני יכולה לכתוב עוד ועוד על מדיטציה, אבל אני מאמינה בהתנסות ובחוויה עצמה, וממליצה לנסות ולהצטרף לתרגול מונחה ביחד.
אסכם בלומר שמדיטציה היא הרפתקה. מסע פנימה אל רבדי הגוף-נפש ואל מרחבים חדשים.
יש טכניקות רבות של מדיטציה, אני בחרתי במדיטציות האקטיביות של אושו. מוזמנים/ות להצטרף ולגלות למה…