אודותי

אני מתרגלת מדיטציות מגיל 14, אז שלחו אותי הוריי ללמוד מדיטציה טראנסידנטלית במטרה להיפטר מכאבי הראש מהם סבלתי באותה עת. זה עבד. הטכניקה עובדת. אבל לא ממש התחברתי וגם הפסקתי לאחר מספר שנים, אולי בגלל הגיל הצעיר ואולי כי זו לא היתה הטכניקה בשבילי. אחרי שנים, פגשתי "במקרה" במדיטציות האקטיביות של אושו והתאהבתי בהן. הן היו מהנות, עוצמתיות וגרמו לי באופן כמעט מיידי להתעלות, חיבור פנימי מהיר ומיידי, מיקוד ובהירות ואנרגיה שכמותה לא הכרתי עד אז. מאז שבתי ותרגלתי אותן שוב ושוב, בכל הזדמנות שנקראה על דרכי, בעיקר בפסטיבלים שונים. כשהייתי בהודו ביקרתי באשרם של אושו ותרגלתי ולמדתי עוד. מהאשרם חזרתי עם ידיעה ברורה שהמדיטציות הללו הן מתנה גדולה לאנושות וגם קניתי שלל דיסקים של המדיטציות השונות, שהמשכתי לתרגל מידי יום גם כשחזרתי לארץ. לאחר זמן קצר, נפתחה לי הדרך ללמוד הנחייה של המדיטציות הללו, במרכז אום שנפתח אז בבית אורן. במשך כשנתיים העברתי באותו המרכז, ביחד עם רפיק, סדנאות של מדיטציה בדוניישן, שלושה ימים של תרגול מדיטציות אקטיביות של אושו ואחרות, לרבות: הליכה בטבע, יום של שתיקה ומדיטציות חברתיות מבית היומניברסיטי. לאחר מכן פתחתי קבוצת תרגול בקיבוץ בו גרתי אז, והגיעו לתרגל אנשים מכל הסביבה. לצד המדיטציות למדתי גם לטפל בטיפולי רפואה משלימה שונים, להנחות סדנאות תקשורת מקרבת וגם חזרתי לחיבור המקור הבסיסי שלי לעולם הטבע. בסופו של דבר הכל התחבר לאחד. והמסקנה הבלתי נמנעת היתה שנוכחות, התבוננות והקשבה הם הבסיס לכל. המדיטציה היא חלק בלתי נפרד ממני ומחיי. התרגול הפך לשגרה של מודעות תוך כדי החיים, ואני ממשיכה להתבונן ולחקור את המנגנון הפנימי שלי ושל אחרים, את הגוף והנפש, את החיבור בין הגשמיות והאנושיות לבין הרוח והנשמה. וכמובן – ממשיכה ללמוד עוד. כדי להשלים את התמונה, אציין שבמשך 30 שנים אני עוסקת גם בעריכת-דין בתחום התכנון והבניה. מנכיחה ומיישמת מודעות, הקשבה וככל הניתן גם שלווה גם בכובעי זה, משימה שהיא לא תמיד פשוטה.